"רציתי להתנדב במקום עם משמעות אמיתית, שיש בו חשיבות, ולא לעשות משהו סתמי", אומרת אליס פיינשטיין מבית הספר אורט גוטמן נתניה, שמתנדבת כבר שלוש שנים בפרויקט EYE2ISRAEL, פרויקט ההסברה המקוון של רשת בתי הספר "אורט". במסגרת הפרויקט כ-300 בני נוער מרחבי הארץ לוקחים חלק במערך ההסברה הישראלי מול בני נוער בעולם, ומסייעים בקידום התדמית של ישראל בהתנדבות מלאה.
הם מגיבים בזמן אמת על אירועים אקטואליים, מקימים חמ"ל הסברה ייחודי של נוער בזמן מלחמה או מבצע צבאי, משתפים בחיי היומיום שלהם ומספקים הצצה נדירה לחיים בארץ, אלו שבני הנוער בחו"ל לא נחשפים אליהם בערוצי החדשות או באמצעי תקשורת אחרים - הכול כדי להסביר את ישראל ולהציג את פניה המגוונות בפני צעירים בני גילם ברחבי העולם.
המשתתפים בפרויקט של אורט עוברים הכשרה ממושכת לפני שמתחילים לשוחח עם בני הנוער בעולם. "יש תהליך ארוך שמגיע אחרי מיונים ממושכים", אומרת פיינשטיין. "לפני שמתחילים לדבר עם הגולשים עוברים קורסים והכשרה. כשרק הגעתי לפרויקט, מיד הציפו אותנו במידע על המצב ועל כך שישראל נתפסת בעולם כמו מקום שומם. מעבירים לנו תכנים כמו איך להגיב נכון ואיך להתמודד עם שאלות".
ובאמת לאורך הדרך, אליס נחשפה לתופעות שלא הכירה. "הרבה מהאנשים שדיברתי איתם חושבים שלפלסטינים אין שום זכויות ושאנחנו מפלצות רצחניות. ראיתי את זה במיוחד כשלקחתי חלק ב'סיירת הדיגיטל' והייתי צריכה להגיב לגולשים בפייסבוק. ראיתי שכל מה שאנחנו חושבים שחושבים עלינו פשוט נכון. ועדיין, חושבים על ישראל גם דברים טובים. יודעים שהיא מובילה בתחום ההייטק, שיש בה אנשים שזכו בפרס נובל, שעשינו הסכמי שלום. יש המון אנשים שתומכים בנו ומודעים למאמצים שאנחנו עושים בשביל ליצור את האפשרות הטובה ביותר לכולם, ליצור עולם טוב יותר גם לעצמנו וגם לפלסטינים".
"חושבים שאנחנו מגיעים לבית הספר ברכיבה על גמל"
גם אצל אלירן ברן, תלמיד כיתה י' מבית הספר אורט גוטמן נתניה, שזו שנתו השלישית בפרויקט, הסיפור די דומה. "משהו בפרויקט הזה, בהצגה של ישראל לעולם דרך זווית הראיה של בני הנוער, מאוד עניין אותי. התחלתי להיכנס לזה, לקרוא, להבין, ואז ניגשתי למיונים של בית הספר 'אורט'. רציתי לקחת חלק בפרויקט בגלל שאני אוהב להשמיע את הדעה שלי, להציג את הצד שלי, מזווית הראייה הייחודית שלי. יש כל כך הרבה דעות בעולם על ישראל. מה שהכי עניין אותי הוא להציג לבני הנוער את ישראל האמיתית בהתבסס על מה שקורה כאן באמת, ולא על פי שמועות מפה לאוזן או יותר גרוע - על פי שקרים והמצאות שעוברות מאב לבן. מה שמחבר בינינו ובעצם יצר בסיס לשיחה משותפת הוא שלכל הנוער בעולם יש את אותן ההתמודדויות, ובעזרת הטכנולוגיה וכלי התקשורת אנחנו יכולים להשלים פערים ולהבין שכולנו דומים אף על פי החינוך השונה שקיבלנו, שפת האם השונה, והמדינה השונה שבה גדלנו".
גם ברן, כמו אליס, מחזק את התחושה שלפחות אצל חלק מהאנשים ששוחח איתם ברשת, ישראל נתפסת כמדבר שנעים בו על גבי גמלים. "ישראל נתפסת ברחבי העולם כשונה לגמרי ממה שהיא. המון בני נוער חושבים שישראל היא מדבר, ואנחנו גרים באוהלים. הדעות היותר 'מודרניות' טוענות שיש פה בתי ספר, ושאנחנו מגיעים לבית הספר ברכיבה על גמל. זה גרם לי לחשוב שזה יכול להיות מגניב לגמרי להגיע לבית ספר רכוב על גמל, דמיינו את זה רגע: אתה מכוון את הגמל שלך לחניית אופניים, קושר אותו עם רצועה לאחד הסורגים, משאיר לו אוכל ומים וקופץ ממנו לקרקע המדברית שלנו. תכלס מגניב. אבל מכיוון שזה ממש לא מה שקורה כאן, אנחנו צריכים להסביר".
ואיך עושים את זה?
"מתחילים בהסברה בדיבור כמו 'שמע אני בטוח שלרכב על גמל לבית הספר זה מגניב לגמרי, אבל אני לא יודע איך ההרגשה כי לא ניסיתי. אני משתדל לקחת אוטובוס או לבקש טרמפ מההורים'. בנוסף אנחנו משתמשים בהרבה תמונות. תמונה אחת שווה 1,000 מילים. אם תוסיף לזה כיתוב מצחיק זה כבר 1,005 בערך".
"אין טעם לבזבז כוחות על מי שנגדנו באופן קיצוני"
ויש גם אירועים חריגים. המתנדבים בפרויקט נחשפים לא פעם למקרים שבהם הם נדרשים לגייס את כל הכוחות, כדי להתמודד עם משבר תקשורתי ברשת בזמן אמת. "לפני כמה חודשים עמוד פייסבוק אנטי ישראל פרסם פוסט בו נכתב שכל בני הנוער מישראל שעושים הסברה הם בעצם מבוגרים שמשלמים להם", אומר ברן. "כשקראתי את זה הזדעזעתי, מכיוון שכבר לא מדובר על ישראל ככלל, אלה על בני הנוער שעושים הסברה ואני חלק מהם. מהר מאוד הגבתי לפוסט ועניתי: 'קוראים לי אלירן, אני נער בן 15 מישראל. אני מתנדב בזמני הפנוי ועושה הסברה ואף אחד לא משלם לי על זה, ולדעתי לעשות הסברה מזווית ראייה של בני נוער זה חשוב מכיוון שאנחנו רואים מעבר לפוליטיקה'. כמובן שכתבתי זאת באנגלית, כדי שהדברים יהיו נגישים לכל העולם. כמוני, עוד המון בני נוער מישראל הגיבו לפוסט".
גם לפיינשטיין יש טיפים להסברה יעילה. "הדבר הראשון שצריך להבין הוא שאין טעם לבזבז כוחות על אנשים שהם נגדנו בצורה קיצונית. גם ככה לא משנה מה נגיד, זה לא ישכנע אותם. צריך להשקיע את האנרגיה בלדבר עם אלה שמתנדנדים בין לבין. בתור התחלה, עדיף לא לקפוץ ולהתנפל ישר, אלא לתת להם להוביל את השיחה ולענות על השאלות שלהם. בנוסף, מאוד חשוב לא להכחיש את הדברים הרעים על ישראל, כדי שלא יחשבו שאנחנו מכורים. חשוב שיבינו שהם מדברים עם אנשים אמיתיים ושלא הכול מושלם. ובאופן כללי כדי פשוט להיות עצמכם ולא לנסות למכור למישהו משהו, כי עולים על זה מיד".
"היום, ההסברה הקלאסית כבר לא מספיקה"
כששואלים את ג'ואנה לנדאו, מומחית למיתוג ערים ומדינות והמייסדת והמנכ"לית של עמותת Vibe Israel הפועלת לחיזוק המותג "ישראל" בעולם, למה דווקא בני נוער, היא עונה שבני הנוער הם השגרירים הטובים ביותר שלנו. "הפעילות של eye2israel בעצם עוקפת את הדוברים הרשמיים של מדינת ישראל ומאפשרת חיבור בלתי אמצעי בין בני נוער מכל העולם. צריך להבין שדור ה-Z גדל בעולם מחובר, שבו לא רק הפוליטיקאים והנציגים הרשמיים הם בעלי הסמכות, אלא כל אחד יכול להיות ערוץ הפצה ולשנות סדרי עולם. מכאן שבני הנוער יכולים לדברר את ישראל לא פחות טוב ממנהיגנו הרשמיים".
כמו כן, היא מסבירה שבעולם החדש, בו הרשתות החברתיות שולטות והגולשים צורכים דרכן את המידע החדשותי, ההסברה ה"קלאסית" כבר לא יכולה לעשות את כל העבודה. "כדי לשפר את התדמית של ישראל, לא מספיקה רק הסברה קלאסית של המדיניות הישראלית, אלא צריך גם לשלב מסרים על ישראל כמדינה בעלת אטרקטיביות ורלוונטיות לחבר'ה צעירים. אחרת המסרים ההסברתיים יפלו על אוזניים ערלות. בני הנוער בעולם רחוקים מאוד ממה שקורה במזרח התיכון ומהסכסוך שאנו חיים אותו ביום יום. יש משמעות גדולה לכך שצעירים בעולם יבינו שבני הנוער בארץ מעוניינים באותם תחומים, מתעסקים באותם נושאים ומתרגשים מאותן חוויות. שיח בלתי אמצעי שמבוסס על הדדיות ומציאת נקודות ממשק משותפות הוא הדרך לחבר צעירים לישראל ולשפר את תדמיתה. ובנוסף, אסור לשכוח שפעילות כזו של בני נוער מבטיחה לנו גם שדרת מנהיגות צעירה בישראל שמעריכה את המדינה ולא בהכרח מחפשת דרכים לעזוב אותה".